“מיעוטים בישראל-אתגר השילוב”
זה היה הנושא של סמינר-סופ”ש שנערך בתאריכים 22 – 23 ליולי 2011 על ידי הפורום להגות ליברלית בשיתוף עם המשרד הירושלמי של קרן פרידריך נאומן לקיום החרויות בירושלים במרכז נוטרדאם.
בסמינר הרצו המרצים הבאים :הפרופ’ יצחק רייטר, המכללה האקדמית אשקלון ומכון ירושלים לחקר ישראל, ד”ר אמנון רמון, מכון ירושלים לחקר ישראל,ההיסטוריון הארמני ג’ורג הינטליאן ומר מוהנד מוסטפא, המרכז ללימודים אקדמיים- אור יהודה, ומרכז “דיראסאת” המרכז הערבי למשפט ומדיניות.
הסמינר נפתח בדברי מבוא של הגברת אנה כהן-קוהלר מנהלת הדסק הישראלי במשרד הירושלמי של קרן פרידריך נאומן על המרכזיות של זכויות ושילוב המיעוטים ברעיון הליברלי. בראש סולם הערכים של הליברלים נמצאים ערכים של חופש ורב גוניות, אי לכך הבטחת זכויות המיעוטים, קיומן וקידומן חייב באופן טבעי להיות ציווי עליון עבור ליברלים. גב’ כהן-קוהלר הדגישה. כי רק אם מוכנים לתפוס את הרב גוניות ואת השוני כתרומה וכמשהו שיכול להעשיר ולא כאיום, הסיכוי שעמים שונים וקבוצות שונות יהיו מסוגלים לחיות בשלום האחד עם השני יהיה גדול יותר. תפיסה כזאת, הובהר, בהחלט יכולה לחזק את הקשרים והשיתוף הפעולה בין הקבוצות השונות ואף לחזק את הנאמנות של כלל הקבוצות למדינה המשותפת.
פרופ’ יצחק רייטר, הדובר הראשון של הסמינר הרצה על “אתגר האסלאם והסיכויים לדו-קיום בין מוסלמים ליהודים בישראל “. הנקודות המרכזיות אותן הפרופ’ רייטר הדגיש:
- אין לממשלות ישראל מדיניות ברורה ועוקבת לגבי הערבים הישראלים.
- הרוב הדומם הערבי מעוניין להשתלב במסגרת המדינה. כך שההנהגה לא תמיד מייצגת בנאמנות את אוכלוסייתה.
- זוהי פצצה מתקתקת – היחס המפלה וההזנחה – למען עתידה של מדינת ישראל יש לטפל בבעיה זו.
- במסגרת עבודתו במכון ירושלים לחקר ישראל, מציע המכון מסגרת רעיונית חדשה ליחסים בין יהודים וערבים תוך כדי איזון ושמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (ראה הפירסום ומידע נוסף באתר המכון ובאתרנו).
את יום ההרצאות השני פתח הד”ר אמנון רמון עם הרצאות על “המיעוט הנוצרי בישראל בעיות ואתגרים”. מספר נקודות מרכזיות עלו בהרצאתו:
- הקהילה הנוצרית בישראל (130000) מורכבת כמעט כולה מערבים נוצרים (120000).
- היחס המסויג ליהודים נבע הן מהיותם מושפעים מ”התעמולות” הנוצרית קתולית, הרוסית והערבית
- ישראל נמצאת תחת “פיקוח” הדוק של העולם הנוצרי (בעיקר וותיקן וצרפת) בנוגע ליחס לנוצרים שבשטחה.
- היחס של המדינות הנוצריות ליהודים שבהם קשור ליחס של מדינת ישראל לאוכלוסיה הנוצרית שלה.
- הערבים הנוצרים מצאו את עצמם עם העליות היהודיות והסכסוך הערבי-ישראלי יותר ויותר בין הפטיש (היהודים) לסדן (המוסלמים וכן הדרוזים). דבר הגורם לירידה והגירה ושיעור ילודה נמוך.
- בעקבות בריחת המוסלמים במלחמת העצמאות גדל שיעורם של הנוצרים בקרב הערבים בישראל, כך שעד שנות ה- 60 וה- 70 הם מהווים את ההנהגה של ערבי ישראל.
- משנות ה- 80 ואילך הרב המוסלמי דוחק את הנוצרים מההנהגה. יש דור חדש של משכילים מוסלמים. כמוכן התנועה האסלאמית מתחזקת היות וישראל לא טיפחה הנהגה מוסלמית.
- האוכלוסייה הנוצרית מקבלת השכלה טובה מאוד אך מתקשה במציאת עבודה בסקטורים שונים בישראל.
- בסופו של דבר הרב הגדול באוכלוסיה הערבית נוצרית רואה את עצמו כחלק מהחברה הישראלית אבל דורש לקבל יותר שיוויון זכויות ומקום יותר מרכזי בחברה הישראלית.
- על מדינת ישראל לחתור לשילוב של האוכלוסייה הערבית במדינה
- האוכלוסייה הערבית הנוצרית (בישראל) יכולה לשמש כגשר בין הישראלים לאוכלוסיה הערבית המוסלמית.
ההרצאה השניה באותו היום היתה של מר ג’ורג הינטליאן ועסקה בקהילה הארמנית:
- הקהילה הארמנית בישראל הינה בת 1500 שנה.
- השואה הארמנית הגדילה את מספר חברי הקהילה בצורה משמעותית עקב הגירה לאזור.
- הקהילה מונה כ 10000 חברים.
- כעקרון הארמנים הם א-פוליטיים, לא משנה להם תחת מי הוא הריבון, כל עוד יאפשרו להם לקיים חיי קהילה חופשיים.
- מר הינטליאן קבל בהרצאתו על יחס המדינה לקהילה הארמנית (“עכשיו כמו לפלסטינים”). הוא חש שיחס הממסד אליהם עם השנים נעשה מסויג יותר ואין יותר את ההבדלה המתקנת שהיתה קימת בעבר ביניהם לבין שאר עדות המיעוטים במדינה.
את הסמינר סיים מר מוהנד מוסטפא עם הדיון בנושא “תמורות בשיח הפוליטי של המיעוט הערבי בישראל בעשור האחרון”. מדבריו עלו הטענות המרכזיות הבאות המובאות בשיח בחברה הערבית:
- עד הסכמי אוסלו רווחה בחברה הערבית הטענה ששוויון זכויות לא יכול להתקיים בלי פתרון לבעיה הפלסטינית. למעשה החברה הערבית ישראלית, תמכה ראשונה עוד לפני הפת”ח ברעיון שתי המדינות.
- עם הסכמי אוסלו ואילך והפילוג בקשת הפוליטית הערבית יש שינוי בתפישה: קבלת יותר זכויות לא קשורה בפתרון שאלת הסכסוך אלא בשינוי המבנה הפוליטי האתני של החברה בישראל.
- לכן יש לשנות את ישראל מדמוקרטיה אתנית לדמוקרטיה ליברלית שוויונית:
- ערבי ישראל רוצים לקבל זכויות של “ילידים” – לקבל אוטונומיה תרבותית שבה המיעוט קובע תכנים (כך למשל במערכת החינוך).
- יש לבטל את חוק השבות ולהכניס חוק הגירה במקומו.
- יש לבטל את המעמד הייחודי של המוסדות היהודים במדינה.
- יש לתת יותר ביטוי לסמלים של הקבוצות הקימות במדינה.
- בשיח הערבי קיימים כמה זרמים: לאומי, מוסלמי וקומוניסטי שמאלני. ההבדל הוא בזהות הלאומית: פלסטיני, מוסלמי וזיהוי מעמדי.
- הזרמים הלאומי והקומוניסטי רוצים את הכרת המדינה בתרבותיות ובזכויות מיוחדות. כלומר מכירים במוסדות המדינה ובמשחק הפוליטי אך מעוניינים בשינויים מבניים. האיסלאמיסטים בעד “הפוליטיקה של השונות” – רוצים להתבדל מהמדינה וחותרים לבניה עצמית של החברה הערבית. הם מקימים ומקיימים מערכות מקבילות למערכות המדינה – מתפקדים כאילו אין מדינה. כך גם הם לא מצביעים לכנסת ובעלי אוריינטציה לעולם הערכים המוסלמי.
- מדינת ישראל אינה מחזקת את הזרמים המכירים בה ובמוסדותיה. כך מצד אחד קובל הממסד על אי השתתפות של הערבים בבחירות אך מצד שני הוא מנסה למנוע ממפלגות ערביות להשתתף בבחירות ואינו מתיחס אליהן בפוליטיקה. כמוכן כאשר גופים ערביים פועלים דרך המוסדות הקיימים הם נתקלים בקשיים רבים כך שהתנועות האיסלאמיות הפועלות מחוץ למוסדות אלו, יכולות להראות הרבה יותר מהר הישגים וכך לזכות בתמיכת הרחוב.
- בכל מקרה טוען המרצה כי אף אחד מהזרמים הנ”ל מעוניין להגיע לשינוי באמצעות מאבק אלים.
משתתפי הסמינר, קהל בעל אורינטציה ליברלית, גילו התעניינות ומעורבות רבה בנושאים, כפי שזה בא לידי ביטוי בדיונים הפורים והתוססים שהתקיימו אחרי כל הרצאה.
ניתן לסכם את הטענה המרכזית שעלתה על ידי כל המרצים – כל ממשלות ישראל מזניחות בצורה כזו או אחרת את אוכלוסיית המיעוטים בכלל והאוכלוסייה הערבית בפרט . אלה ברובם ככולם מעוניינים להשתלב במדינה ולהרגיש יותר שייכים אליה. כך שיש לשאוף ולעבוד יותר לשילובם ברבדים השונים של המדינה ובמוסדותיה, יש להעניק להם יותר זכויות וייצוג – בעיה זו היא בעלת חשיבות רבה מאוד לעתידה של המדינה.
Posted in עדכונים | No Comments »